פיקוס בנגלי, עגלת כביסה ומסננת אלומיניום ישנה

שבת בבוקר, חום יולי אוגוסט מצאנו את דרכינו לתערוכה הממגנטת של איריס אוליבר "בית" בגלריה גן שמואל.

הקדמנו להגיע טרם פתיחת הגלריה ויצאנו לשיטוט בשבילי הקיבוץ. סמוך לגלריה עומד עץ פיקוס בנגלי וצ'נצ'ל הבנגלי מיהר להצטלם בחיקו. שורשי האוויר שלו נשפכים כמו מפלים לכל עבר ותפוסת גופו מתפרסת על פני קוטר של 300 מטר ויותר.

מבניין המכבסה הסמוך הגיח לייזר (אליעזר). הוא הציג את עצמו כמי שהיה אחראי עד לפני 8 שנים על גיזום 2000 העצים בקיבוץ, שחוגג בימים אלו 100 שנה להקמתו.

לפני שנים החליט ליצור בין שורשי הפיקוס הבנגלי מבוך למען ילדי הקיבוץ. גיזום התוואי בתוך קרביו של העץ הזקן בן עשרות השנים היה קרב אימתני בין האדם לטבע. הפיקוס סירב להתמסר לגחמותיו של לייזר. בכל מקום שיצר מעבר הפיקוס השליך יחורי שורשים חדשים. הוא לא רצה לשתף פעולה עם גן המשחקים שלייזר ביקש לעצב. העץ גדל לממדיו העצומים בזכות הקרבה למערכת המים של המכבסה שהיום לייזר עובד בה.

הפיקוסים הראשונים הובאו לארץ ישראל מהודו על ידי הבריטים בשנות העשרים של המאה הקודמת. מוטק'ה גולן, דמות מיתולוגית בקיבוץ, שתל כמה שתילי פיקוס ברחבי הקיבוץ ואלו הפכו לעצי ענק.

הביקור בתערוכה "בית" של איריס אוליבר, באוצרות מהודקת ומרהיבה של אורית קוליקובסקי. היא חוויה אסתטית שעוצרת בתוכה פיוטיות רבה אבל גם לא מעט עצב וגעגוע.

איריס אוליבר - צורפת בוגרת בצלאל בהכשרתה משתמשת במיומנות התכשיטנות באופן וירטואוזי בעבודה עם אוסף כלי מטבח מאלומיניום, שהתגלגל לרשותה לפני שלוש שנים.

כלי האלומיניום הישנים בתערוכה מהדהדים את המטבח שלנו ביפו ונמצאים אצלנו בשימוש יומיומי

איריס ראתה באופיים הייחודי של כלי המטבח הישנים פוטנציאל אומנותי ולקחה אותם עימה למסע של שינוי יעוד. מחפץ שימושי שעבר זמנו הפכו לחפצים אמנותיים המתהדרים בטכניקות אמנותיות ממגוון עולמות: ריקוע, ניסור, רקמה, אריגה וחריזה תוך שילוב חומרים רכים וקשים, זולים ויקרים, חוטי ברזל חלודים ועלים של זהב וכסף.

התערוכה לקחה אותי למסע בזמן אל יצירתו של יוסל ברגנר ואל חוויה הפוכה לחלוטין, של תלישות ונדודים. ביצירה "עיוור מוליך עיוור", 1972 (תמונה ראשונה בנייד) קבוצת כלי מטבח יוצאת למסע על שולחן כנגד שמי סערה קודרים. כלי המטבח הישנים והמוכים של ברגנר, יוצאים בעל כורחם למסע של גלות יהודית. מסעם של הכלים המגורשים הללו נידון לכישלון, וכבר הסיר הראשון צונח בפאתי השולחן. הריקנות הסובבת, פיסת הנוף והשמים הקודרים אינם מבשרים טובות גם לשאר הכלים האלגוריים הללו, סובייקטים שהפכו לאובייקטים מוכי זמן ואשר אינם אלא התגלמות הקיום האנושי הסומא, כולם סופם ליפול אל ה"בור". (המחסן של גדעון עפרת, על העיוורון, 25.1.2012)

ברגנר לא חדל לספר את סיפורם של הגולים, המגורשים, הפליטים, מבקשי חוף הגאולה. הסיפור היהודי הגדול של המאה ה-20. לאותם רהיטים, כלי מטבח, עששיות וכו' – אין חוף מבטחים; כל חוף מבטחים אינו אלא אשליה קיומית... ברגנר היה הצייר "מספר הסיפורים" יהודי עממי במסורת י.ל. פרץ, מנדלי ושלום-עליכם. סיפורים של חכם יהודי, שעינו האחת צוחקת והאחרת דומעת... גדעון עפרת, האמן היהודי האחרון, ערב רב, 22.1.2017)

מימין בכיוון השעון: יוסל ברגנר, "כלים בנוף", שמן על בד, 69X50 ס"מ (תמונה שניה בנייד)

"כלים", שמן על בד, 36X24.5 ס"מ (תמונה רביעית בנייד)

"כלים מעופפים", ליטוגרפיה, 60X45 ס"מ (תמונה שלישית בנייד)

"עיוור מוליך עיוור", 1972 (תמונה ראשונה בנייד)

עגלות הכביסה בחזית המכבסה של קיבוץ גן שמואל נבנו מעץ בשנות השמונים של המאה שעברה. הן מתכתבות עם יצירתו של יוסל ברגנר, "עגלת מתים", שמן על בד.

שני קירות פנימיים בחלל הגלריה הוקדשו לפסיפס מרתק של צילומים המאפשרים לצופה לעקוב אחר תהליך עבודתה של האמנית. הם חושפים את מאחורי הקלעים של תהליך היצירה, החומרים ומקורות ההשראה הוויזואליים ונותנים תחושה של הצצה לסטודיו בו נבראו כלי המטבח הישנים מחדש.

סיגל מנור-בנגה, אוצרת