"חדר הגירה צהוב" - תערוכת יחיד של צ'נצ'ל בנגה בבית האמנים בתל אביב, אוצר: אריה ברקוביץ'

עודכן: 28 בספט׳

צ'נצ'ל בנגה נולד בצפון מזרח הודו במדינת בנגל המערבית. הוא הגיע לישראל כמתנדב בקיבוץ בשנת 2000 אחרי שסיים תואר ראשון ושני באוניברסיטת MSU בברודה, הודו. הוא זכה במלגה של משרד החוץ הישראלי ולמד שנה בתכנית פוסט מאסטר באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" בירושלים.

ידיים של בובת ראווה שצ'נצ'ל מצא שבוע לפני פתיחת התערוכה במתחם "האוצר" - מחסן חומרים ממוחזרים של אגוד האמנים הפלסטיים. הן מקבלות את פני המבקרים בתערוכה עם אבקת כורכום


מסעו של צ'נצ'ל בנגה בעקבות הצבע הצהוב החל עוד בילדותו. אביו וסבו היו לובשים מכנס מסורתי הנקרא דהוטי (dhoti) צבוע צהוב ובמטבח הביתי השתמשה אמו בתבלין הכורכום (Haldi). כילד צ'נצ'ל הוקסם מהשימוש בצבע צהוב למטרות פולחניות רבות. בטקסים המקדימים לחתונה נמשח גופם של החתן והכלה במשחה עשויה שורש כורכום, שמן ומים. צבעו הצהוב של הכורכום הבוהק, נתפס כביטוי לעוצמת השמש. בפסטיבל הכורכום בפונה (Pune) שליד מומביי, מגיעים אלפי נשים וגברים לקיים טקס דתי בו הם מכסים את גופם בפיסות בד כותנה, טבולות באבקת כורכום מהולה במים. בתרבות ההודית הצהוב מסמל אושר, שלווה, מדיטציה והתפתחות נפשית. זהו צבע האביב המפעיל את השכל. האל וישנו, האל המשמר את הסדר הקוסמי בפנתאון ההינדואיסטי, לבוש בדהוטי צהוב, סמל הידע. גם האלים קרישנה – האל המספק הגנה, חמלה, ואהבה והאל גנשה – אל המזל לבושים בצהוב. למן המאה ה-17, נעשה שימוש בציור האירופאי בצבע צהוב שהופק בצפון הודו. מרכיבי הצבע היו בגדר תעלומה עד למאה ה-19. הצבע הצהוב הופק משתן של פרות, שניזונו מעלי מנגו בלבד. הפיגמנט הצהוב עבר עידון על ידי חימום הנוזל ולחיצתו לכדורים עגולים.

"פרויקט מזג האוויר" של אולפור אליאסון (Olafur Eliasson) מתוך אתר האמן Photos from Olafur Eliasson website


בשנת 2003 צ'נצ'ל ביקר בתערוכה "פרויקט מזג האוויר" של אולפור אליאסון (Olafur Eliasson) האמן הדני-איסלנדי, בגלריה טייט מודרן בלונדון. אליאסון יצר בחלל אולם הטורבינות של המוזיאון ייצוגים של השמש, השמים וערפל עדין שחלחל בחלל, כאילו זחל מהסביבה שבחוץ. תקרת האולם כוסתה במראה ונוצרה השתקפות של החלל שמתחת. בקצה המרוחק של האולם אליאסון יצר חצי עיגול ענקי מורכב ממאות מנורות חד-תדר. הקשת החוזרת על עצמה במראה מעל יצרה כדור של זוהר מסנוור שקישר בין החלל האמיתי לבין ההשתקפות. השימוש במנורות חד-תדר, כמו בתאורת רחוב, יצרו אור בתדר כה צר עד שצבעים אחרים מלבד צהוב ושחור לא נראו, ובכך הן הפכו את שדה הראייה סביב השמש לנוף עצום בעל שני צבעים בלבד. לקראת התערוכה, נדרשו עובדי טייט מודרן למלא שאלון שכלל שאלות כמו: 'האם תופעת מזג האוויר שינתה אי פעם את מהלך חייך באופן דרמטי?' 'האם לדעתך סובלנות לאנשים אחרים היא פרופורציונלית למזג האוויר?' 'באיזו מידה אתה מודע למזג האוויר מחוץ למקום העבודה שלך?' תוצאות השאלון פורסמו בקטלוג הנלווה לתערוכה, שכלל גם דיון סביב שולחן עגול על אמנות כאמצעי תקשורת, דיווחים מטאורולוגיים על אירועי מזג אוויר חריגים, סטטיסטיקות מזג אוויר, וסדרת מאמרים על מזג האוויר, זמן ומרחב.

"בחדר הגירה צהוב" צ'נצ'ל בנגה אינו עוסק בסוגיות אוניברסליות בוערות של החממות כדור הארץ, אלא יוצר חלל אינטימי שטוף באובייקטים יום יומיים שכולם צבועים בצהוב. אלו חפצים שמצא ואסף באובססיביות מאז שהחל לעסוק בצבע הצהוב ובמשמעותו עבורו. הכניסה לחדר מכניסה את המבקר לעולם אפוף מסתורין, שככל שמתגלים הפרטים מתברר שיש בו היבטים רבים מעולמנו המוכר.

כמהגר שמכורתו הודו, צ'נצ'ל חי בין עולמות תרבותיים שונים, נשוי לישראלית ובנותיו צבריות, ומנגד, זר תרבותית. צ'נצ'ל מרבה להציג מיצגים, מייצבים וציורים המשקפים דואליות זו. בתערוכה הנוכחית הוא מציף את חלל התערוכה בתאורה צהובה, המהווה הפניית זרקור לזר ולמהגר. הצבע הצהוב בולט וקל לזיהוי, וכך, לדברי צ'נצ'ל, הוא חווה את תחושת המהגר הזר שאינו יכול להפוך חלק מסביבתו אלא חווה זרות תמידית.

מכיוון שצ'נצ'ל אינו קורא עברית, הוא מצלם בטלפון הנייד שלטי הכוונה במרחב הציבורי ושולח לאשתו כדי שתנחה אותו על המותר והאסור

Picasso: Guernica, 1937 (Museo Reina Sofía, Madrid, Spain)

הציור במרכז התערוכה מורכב מאלמנטים המתכתבים עם ציורו המפורסם של פבלו פיקאסו "גרניקה". הסוסים הזועקים, בציור המפורסם, מבטאים כמיהה לחופש ושחרור מהגורל המר שנכפה עליהם. בעבודה של צ'נצ'ל הם הופכים לצעקת המהגר הזר, החלש וחסר ההגנה.

על אחד מקירות התערוכה צילום ממוסגר של האמן עוטה לבוש צהוב טקסי, הצילום מתעד את המיצג שבו הופיע בפתיחת התערוכה. זוהי עדות למופע, הנכחה בחלל של הפרפורמנס שהתרחש בו בנקודת זמן שהתפוגגה. הפורטרט מתכתב עם דיוקנאות של אמנים בתקופת הרנסנס, כמו למשל זה של אלברט דירר בהיותו בן 28 שצויר בשנת 1500. חדר הגירה צהוב הוא שיקוף של הלך רוחו של האמן וגם דיוקנו כלול בו.

המיצג של צ'נצ'ל בפתיחת התערוכה החל באקט כמו פולחני ברחבת בית האמנים, שמדמה את הריקוד הקוסמי של האל שיווה והמשיך בתוך חלל התערוכה כאשר צ'נצ'ל מזיז את גרגירי התירס על שטיח הלינולאום הצהוב. התירס בעל משמעות פוליטית ומייצג את אסם התבואה העולמי. הוא אחד הגידולים המובהקים של הקיץ, שנדרש חום השמש לגדלו. צ'נצ'ל מזמין את המבקרים לגעת בגרגירי התירס לשנות את מיקומם על הרצפה, כמו במגע חול ים. התנועה המשתנה שלהם למגע ידם של המבקרים יוצרת מתווה ציורי אישי במבט מלמעלה.

גרגירי התירס לפני ואחרי המיצג של צ'נצ'ל

התערוכה פתוחה לקהל בבית האמנים, אלחריזי 9, ת"א עד 1.10.22

סיגל מנור בנגה אוצרת



138 צפיות0 תגובות
הרשמה לבלוג

תודה על ההרשמה!